Friday, January 25, 2013

 India week 1 - Mumbai

* All photos were taken by me and if you'd like to use them please ask first. Thanks

A woman in Dhobi Ghat, Mumbai
Its 4:30 in the morning and i cant sleep. My mind is too busy processing everything i saw, heard and smelt during the last couple of days. One thing is for sure- we're not in Kansas anymore.
 Its as if Ive come to a place where everything is upside down, like when i was a kid, i always imagined that on the other side of the world people live upside down. Its true here.

Malaxhmi station in mumbai

Instead of an answer like 'yes' or 'no' to your question, you get a mysterious shake of the head which could be either one. The cows here lay calmly in the filthy streets instead of being served on a plate. On the crowded and door-less train, the man who's body is half-way out of the train, and he only holds with one hand, looks like he's having  the most fun. He reaches out his hand and lets the wind blow on his face.

part of Mumbai university
A random common example of Mumbai buildings

   The architecture in Mumbai is stunning. Every building is bigger and more impressive than the previous one, but they are all covered in black dirt and sand and look like they are about to collapse at any moment. One thing that every one have a cell phone even the beggars on the streets.

A man in Dhobi Ghat, or 'Laundry Quarter´
many many more of these all over the streets
On our short walk from the guest house to our favourite little Indian restaurant you can easily see the following 'neighbours': two kids, a  boy and a girl, maybe four or three years old, sit on the street and pee while having a conversation between themselves. Next to them, a goat with two broken legs, eat leftovers from the sidewalk, next to it is a man sleeping and a woman by his side massages his feet, probably his wife or sister. Next to them a carriage decorated with many colorful flowers and shiny lights, harnessed to a white horse, next to a sports car, next to three Asian backpackers who seems to be very lost. And all around us and them, all the time, a constant ear deafening noise of thousands of cars, taxis, buses and rickshaws, all competing over who has the loudest horn. The smell of Burnt rubber switches to smell of coconut, to urine, to fragrance candles.

10 rps per photo..

Words like 'amazing' and 'chaotic' gets a whole new meaning here. Everything is very much 'in your face'.
Whats funny is that me and me and my friend feel like an attraction ourselves. Everyone stares at us all the time, some ask us to get a photo with them, some just photograph us on their phone quietly and when we notice them they act as if they didn't and walk away.

A criqet player in the Oval Maidens
A child in Dhobi Ghat, or 'Laundry Quarter´

After four days in mumbai we took a twenty hours ride on a sleeper bus to Goa and finally got to Palulem beach, or 'coconut kingdom' as i like to call it.
On my next post ill let you know whats going on here, so far, it really reminds me of Eilat in Israel.. but with more coconuts.

I would love to hear your comments, questions, etc. 

Victoria Station , or -Chatrapati Mumbai CTS

Mumbai bay at sunset, on the laeft- Gateway of India

 Dhobi Ghat, or 'Laundry Quarter´

הודו שבוע 1 - מומבאי

  השעה 4:30 בבוקר, אבל ממש קשה לי להירדם. המוח שלי עסוק מדי, מעבד את כל מה שראה,שמע הריח וספג בימים האחרונים. דבר אחד בטוח- " אנחנו כבר לא בקנזס". כאילו הגעתי למקום שבו הכל הפוך, כמו שכשהיינו קטנים, דמיינו שבצד השני של העולם יש אנשים הפוכים. במקום להגיד'כן' ו'לא' הם סתם מנענעים את הראש. הפרות שלהם, במקום להיות בצלחת, מטיילות ברחובות המטונפים. ברכבת הצפופה וחסרת הדלתות דווקא ההודי שעוד שנייה עף החוצה כי חצי גוף שלו מחוץ לרכבת מרוב חוסר מקום והוא רק מחזיק ביד אחת את המעקה, נראה כאילו הוא הכי נהנה מהנסיעה, נשען החוצה, מושיט את היד הפנויה ועושה כאילו הוא עף.

at Malaxhmi station
הארכיטקטורה במומבאי משגעת. כל בניין יפה ומרשים יותר מהקודם, אבל הבניינים כולם מכוסים אבק שחור וחול, ונראים כאילו הם עומדים להתמוטט בכל רגע.
הדבר היחיד שדומה למערב פה,  בינתיים, הוא שלכולם יש פלאפון. אפילו לקבצנים ברחוב. לא ברור...

 Dhobi Ghat, or 'Laundry Quarter´
בהליכה הקצרה מהמלון למסעדה ההודית הקטנה ה'קבועה' שלנו, ראיתי ילד וילדה, בני שלוש או ארבע, משוחחים להם תוך כדי ששניהם כורעים עם מכנסיים מופשלות ומשתינים , לידם עז עם רגליים קדמיות שבורות מלחכת שאריות ירקות לידה איש ישן על המדרכה ואשתו מעסה את רגליו, לידם כרכרה מהודרת מקושטת בפרחים צבעוניים ואורות נוצצים רתומה לסוס לבן, ליד מכונית יוקרה, לידם שלושה תרמילאים אסייתיים שהלכו לאיבוד, ומסביב רעש מחריש אוזניים של אלפי מכוניות, אוטובוסים, ריקשות ומוניות שכל אחד מהם מתחרה בשני למי יש את הצופר הכי מעצבן. והריח של גומי שרוף מתחלף לריח קוקוס, ואז לשתן.

מילים כמו 'מדהים' ו'הזוי', שמרוב שימוש ביום-יום כבר מזמן איבדו את משמעותן, מקבלות כאן הגדרה מחודשת והמשמעות האמיתית שלהן מתחוורת מחדש, ומתרסקת לך ישר בפרצוף.
מה שכן, מצחיק להיות תייר מערבי במומבאי, כי בתוך כל הבלגן המשוגע הזה אתה בעצם סוג של אטרקציה קטנה ומכל כיוון בוהים בך והאמיצים אפילו ניגשים ומבקשים להצטלם איתך. האמיצים פחות מצלמים אותך בשו -שו בפלאפון.

Caroline's group of fans

ממומבאי נסענו 20 שעות באוטובוס לגואה, ממלכת הקוקוסים, ועכשיו אנחנו בחוף פלולם ובפעם הבאה אספר מה הולך כאן.
בינתיים זה מזכיר מאוד את אילת רק עם הרבה קוקוסים....

אשמח אם תכתבו לי כאן תגובות, שאלות וכו'.
להתראות בינתיים

Sunset at Palulem